מתחילים את היום הראשון, בעצם, ההתחלה היתה לפני היום הראשון...
אודי שואל אותי באחד הטיולים, מה דעתך לעשות את החוצה בסוכות, כמובן הדבר קסם לי ונעניתי בחיוב ללא היסוס. החלטתנו להיפגש לפני הטיול עצמו ולסגור ביחד את הטיול, את שלד המסלול, את האופי ואת הכיוון. נפגשנו פעם אחת מספר חברים וקבענו את מה שקבענו לאחר ערב מייגע משהו ...אודי, ע"פ מה שסגרנו בנה את המסלול, שתאם בצורה טובה לדרישות.
קבענו להיפגש שוב, הפעם, אוכל! כן, חלק חשוב מאוד בטיול (לפעמים נדמה שיותר חשוב מהטיול...). מסתבר, שהאוכל, זו התארגנות בפני עצמה, צריך לדאוג לארוחות בראנץ' וערב לשבעה ימים ל 14 אנשים רעבים, לא פשוט, אבל אפשרי. יצאנו מאותו ערב עם רשימה אינסופית של קניות ושל דרישות, כדי שהטיול יהיה גם משביע.
את רכבי דאגתי להכין בצורה הטובה ביותר שיכולתי כבר לפני הטיול, ההכנה כללה החלפת סט עלים אחורי, החלפת צמיגים גוססים, בדיקה שאין הפתעות מיוחדות וזיווד הרכב. קצת קשה היה להכין את הזיווד המלא עד לאחר הקניות, הרגע שבו נדע איך תהיה החלוקה בנטל בין הרכבים השונים, מה שכן, שני משטחים בריאים הועמסו על הגג כבר מבעוד מועד.
המועד המיוחל קרב ובא, החלטתנו להיפגש לקניות ולסידורים אחרונים יום לפני הטיול, נפגשנו טיפהל'ה מאוחר ועשינו את הקניות עד לרגע האחרון, הקניות שכללו, כלים חד פעמיים, בשרים, מנות קשות, ירקות, שימורים ושתיה (המון שתיה), הכל מדוד כדי שלא תהיה הוצאה מיותרת מחד ושלא נישאר רעבים מאידך (כן, גם על הגיוון חשבנו). בהיפר היו קצת רגעים מצחיקים, כמו לבחור 100 עגבניות, או להגיע לבשר ולבקש כמות שניצלים שתספיק לחתונה לא קטנה (וכמובן לחלק אותם למנות), צריך היה לראות את הפנים של הבחורה במחלקת הבשר ועוד. אני חייב לציין שמהקניות הותשתי הרבה יותר מכל השבוע של הטיול...
השלב הבא היה חלוקה של המצרכים לארגזים, בצורה שתאפשר חלוקה בין הרכבים וגם צורה הגיונית של שליפת המוצרים, ככה העברנו ערב ב"כייף" אל תוך הלילה אצל אודי (להזכירכם יוצאים מחר). לאחר החלוקה הראשונית התפזרנו לביתנו כדי להתחיל להכין את הרכב ליציאה, להתחיל??? לכל הרוחות, השעה כבר 01:30 וצריך להיפגש מחר בתחנת הדלק בכפר ויתקין ב 06:30 ... טוב, נו, לא ישנו הרבה באותו לילה (אני משהו כמו שעתיים), כדי לעשות את זה קצת יותר מעניין, אז באמצע ההעמסות גם התחיל גשם :) .
היום המיוחל הגיע!
בדיקות אחרונות לפני יציאה, תמיד יש את ההרגשה ששכחנו משהו בבית, שיש משהו שמתחבא באיזה מדף במקרר, שיש חולצה שלא לקחנו, אבל עוברים את השלב הזה, מניעים ומתחילים לזוז, ההתרגשות בשיאה והציפיה לשבוע עמוס תורמת להרגשת העירנות, כאילו לא ישנתי רק שעתיים.
נפגשים בתחנת הדלק פז בכפר ויתקין פחות או יותר בשעה שנקבעה (איפה שי? :) ), מבצעים חלוקה נוספת בין הרכבים שמגיעים, סידורים אחרונים, מוודאים שלא שכחנו דבר על האספלט של החניה וממריאים צפונה. מזג האויר חורפי משהו אבל נעים ומבשר טובות. מזג האויר בטיול, היה הרבה יותר ממה שיכולנו לבקש, לטעמי האישי, פשוט מעולה.
התקדמנו שישה רכבים ופגשנו את אפי, הרכב השביעי בצפון, תדלוק בצומת גומא בדרך להר הצפיה במטולה, המקום שבו נקבעה נקודת ההתחלה. עצרנו שם, נהנים מהנוף היפה, חילקנו חולצות שאודי דאג להכין מראש ודגלונים לרכבים, כדי שכולם יראו שאנחנו עושים דרך ארוכה מאוד בחופש הסוכות שלנו.
זהו! אין תירוצים יותר מתחילים את המסלול דרומה. אופס, תחילת המסלול חסומה עם בולדרים ענקיים (סיבות בטחוניות?), מדלגים את ההתחלה על הכביש ונכנסים לשטח.
היום הראשון עובר בנינוחות יחסית, ללא תקלות מיוחדות, נהנים מיופיו של הצפון אשר לשמחתינו עדיין היה ריק בגלל שזה ערב החג, כמובן לא מוותרים על צילום קבוצתי אי שם מעל קריית שמונה. המסלול כלל נסיעה מעל קריית שמונה, נסיעה לאורכו של הירדן, כיוון שהרכבים לא נראו נקיים מספיק, אודי דאג לנו לשטיפה ע"י מכונת שטיפה מיוחדת העשויה מקני סוף בדרך לציר המוסכים ולאחריו והירדן ההררי. ליד כרכום ירדנו למטה לירדן להמשיך עד אזור גשר אריק, אבל החושך שירד מהר, חוסר הודאות לגבי היציאה ליד גשר אריק והסטרטר של שגיא (שליווה אותנו במשך הטיול (: ) גרמו לנו לכנוס לכביש ליד כרכום לנסיעה על הכביש המקיף את הכינרת עד לאזור ירדנית, שם שהינו את הלילה הראשון. 
לאחר חיפוש בחושך מקום ראוי ללינה, מצאנו משטח ישר ונעים להתמקמות, מאוחר יותר הבנו גם למה, זו היתה החניה של האורחים שבאים לעשות קיאקים באזור... המנגלים נכנסו לפעולה, סלטים הוכנו, חמוצים נפתחו והינה ארוחת הערב הראשונה, אוכל מצוין, חבורה נהדרת ואוירה נעימה מלווים את סופו של היום הראשון. לינה ראשונה בשטח, המסורים מתחילים לעבוד ולייצר את ארונות המטבח ע"פ מידות מיוחדות (: , עבדכם הנאמן לא מסוגל להירדם משום מה וכך מגיע הבוקר כשבאמתחתי רק שעתיים שינה מהלילה בקודם.קמים בבוקר, קפה/תה של בוקר, עוגיות והתארגנות לתזוזה ליום השני.
מתחילים לזוז, מזג אויר נהדר, שמיים נקיים, כחולים ועם חתיכות עננים מדהימות שמעטרות את היופי הכחול. לא ציינתי, אבל, למעשה הג'יפ שלי היה רכב התיעוד של הטיול, שני חובבי צילום ביחד, רפי ואני. כמובן שלא הפסקנו לציין את השמיים המדהימים שקיבלנו במתנה. נסענו לכיוון מעלה יבנאל, שאני זוכר אותו קצת יותר אתגרי ממה שהוא עכשיו, אם כי גם עכשיו הוא די מעניין, שלא לדבר על הנוף הנשקף מלמעלה, ממשיכים במרחבי הצפון הצהובים המחכים לגשם הראשון עד לעין רכש, שם אנו פותחים ארוחת בוקר בריאה עם חביתות סלטים, ירקות ועוד, כאשר מסביבנו ישנן פרות סקרניות, שמידי פעם מציצות לראות מה אנחנו עושים, מקום מדהים עם זרימת מים קטנה ובריכת מים שחלקנו אותה עם הפרות המקומיות.
מתקפלים וממשיכים לזוז. מגיעים לנחל תבור, עולים לכיוון כוכב הירדן, חוצים את נחל יששכר ויוצאים ליד בית שאן לתדלוק ומעבר לכיוון עמק המעיינות, מקום הלינה שנקבע מראש, התגלה כלא אפשרי ולכן נאלצנו למצוא חלופה די מעניינת, לא לפני שאבי קרע את דופן הצמיג הענקי שלו ותוקן באופן זמני ע"י תולעים שהחזיקו מעמד עד לפנצ'ריה למחרת (עם מילוי אויר). החלופה היתה סככות המטווחים של מג"ב, אשר היו נטושות במוצאי החג והיו מקום מאוד נוח להתמקמות, כמובן על המדורה ויתרנו... את הערב העברנו בהכנת אוכל, הגזיות נשלפו, אפי ניצח על אטריות האורז, אודי ניצח על אטריות הביצים המוקפצות עם ירקות, רינה דאגה להביא אוכל מוכן מהבית שכלל מטעמים שונים ומרק שעועית מרענן, הארוחה הייתה משביעה, טעימה ומגוונת מאוד. הבוקר הגיע (שוב השינה שלי לא היתה במיטבה הותקפתי בנזילה מהאף בעקבות אלרגיה), פינקנו את עצמנו בקפה ודברי מתיקה ומשם התקפלנו לבית שאן ע"מ שאבי יתקן את הצמיג שלו, בפנצ'ריה דאגו לרפד את הצמיג עם פאצ'ה של משאיות שהחזיקה מעמד ועברה בשלום את אותו יום, הבעיה שבזבזנו זמן יקר על התענוג, אבל תקלות זה חלק מהעניין, גילינו את זה ביום הזה במיוחד...
התחלנו את המסלול של אותו יום מדרום לברדלה לאחר חציית מחסום הבקעה. מסלולי הבקעה מתאפיינים בדרכים טרשיות וחלקם בתוליות ויפייפיות, מהיותי חובב המדבר, "הרחת" המדבר והנגב עשתה לי טוב. העצירה הפעם היתה בחמאם אל-מליח לארוחת הבראנץ'. לאחר הארוחה וכיבוד ילדי הבדווים בדברי מתיקה המשכנו בדרכינו לכיוון ציר משכיות עד לישוב רועי, בדרך תקלה ראשונה, שגיא שובר את תושבת הבולם הקידמי, שלושה אזיקונים ענקיים פותרים את הבעיה וניתן להמשיך במסלול.
ממשיכים מהישוב רועי לכיוון מעלה חרובה שמרחוק נראה מאיים משהו, אבל בעליה מגלים שאינו מאיים כמו שנראה, חוצים את שמורת חרובה ומעט לפני סיום המסלול, שעל דרך המלך, בוחרים לרדת למטה בשביל שמופיע 
במפה. (לא ממליץ למי שמתכנן לרדת שם אלא להמשיך ישר) מדובר בשביל שחלקים ממנו נסחפו ע"י זרימת מים ויצרו שניים שלושה מעברים מעניינים, בנוסף קיבלנו כצ'ופר מספר ילדי בדווים ששיגעו אותנו (פשוטו כמשמעו) והוציאו אותנו מהריכוז במעברים. בסופו של אותו שביל הגענו לבתים וחצינו ממש בתוך הכאילו כפר. בכביש פנינו שמאלה ואז מיד ימינה וחצינו כפר ערבי, שוב לא ממליץ לעבור שם, לכיוון הכביש שמוביל ממשואה למחנה אריה ע"מ להמשיך במסלול. השעה היתה קצת מאוחרת ושינינו את התכנון המקורי למסלול קצר יותר, אך תקלה בויטארה של אמיר שינתה את התכנון לגמרי.
מיד עם הכניסה לשביל נשמעו רעשים מוזרים מהמנוע, לאחר בדיקה התברר שמדובר במיסב של משאבת המים. לאחר כיבוי המנוע, אי אפשר היה להניע שוב, המיסב נתפס, הוחלט לכנוס לכביש (היינו עוד קרובים) ומשם למפגש הבקעה, הוזמן גרר.
בדרך לכביש, הרכב של אודי החליט להתכבות, שוב בדיקה, הבננו שהמצבר פשוט מקצר. המצבר מהויטארה הועבר לטרופר של אודי עד למפגש הבקעה, זה 
נראה בטרופר כמצבר של רכב צעצוע... הויטארה נגררה ע"י הטרופר של אפי עד למפגש הבקעה. במפגש הבקעה קיבלנו טלפון של בחור פלשתינאי שהביא לנו מצבר חדש לרכב של אודי, חיכינו שם עד שהוא והגרר יגיעו, התזמון היה מושלם, הם הגיעו ביחד. החשמלאי הפלשתיני הגיע בסוברו ליאונה שנת 1987 (אם אני לא טועה) שנראתה יותר חדשה מאשר היתה כשיצאה מהחברה...
אבי עם הסופה עם רינה אשתו, ורד ואמיר יצאו בדרכם הביתה, הויטארה הועמסה על הגרר והרכב של אודי זכה לחיים חדשים עם מצבר חזק וחדש (אפילו יש כתב אחריות).
המשכנו בקטע קישור על הכביש בגלל השעה המאוחרת, למעשה זה היה קטע הקישור הארוך ביותר ואפשר להגיד האחרון שעשינו על הכביש.
הגענו לארץ בראשית ללינה של אותו לילה, מותשים, אך מעודדים, הגענו למחצית המסלול!
הכננו ארוחת ערב שכללה מנות של אורז (לבן וגם מתובל), שניצלים באחריותה של גל, סלטים, חמוצים ושתיה קרה, שמוליק אבא של שי דאג ליין מעשה ידיו, עם לא מעט אחוזי אלכוהול, שחימם לנו את הבטן. לאחר מיכן "חגגנו" על השירותים והמקלחות של הציביליזציה. סגרנו עוד לילה, הפעם על מחצלות ומזרונים בדווים. למי שתהה, עבודות הניסור עדיין לא הסתיימו... בבוקר אפי בדק את רכבו וגילה שיש לו בעיה בגיר, הוא החליט לפרוש והזמין גרר, בינתיים לאור פרישתם של שני רכבים היינו צריכים לעשות רה-ארגון של הציוד ופיזורו מחדש בין הרכבים. תוך כדי הארגון, שי מילא שמן בסרן האחורי לאחר שגילה שיש לו נזילה רצינית ממנו. אפי השאיר לנו ציוד שלו וצידנית מקרר (אמיתית), פיזרנו הכל בין הרכבים ויצאנו יותר מועמסים מההתחלה. זה המקום להזכיר את חשיבותן של צידניות המקרר האמיתיות, היו לנו שתיים ולמעשה הן עבדו מאוד קשה בקירור של מוצרים החייבים קירור והשתיה המרובה שצרכנו. ירדנו לצומת אלמוג, מי שצריך לתדלק תדלק והאחרים סתם נהנו מנוף התיירים שהיה למכביר בתחנת הדלק, יש לציין שה מוכרים שם ידעו לנצל את זה בצורה מצוינת ע"י הפקעת מחירים מטורפת... אני תדלקתי בתחנת הדלק לפני ארץ בראשית (סונול) שם היה מחיר מצוין לסולר, ממש קרוב לתחנות הזולות שאני מכיר.
מצומת אלמוג התחלנו לפלוש למדבר יהודה, בטעות המשכנו לכיוון מעלה אוגמנטין במקום לנסוע לאורך מצוק ההעתקים מתחילתו, אודי החליט שהוא לא חוזר ועשינו את הציר המעניין הזה בהתחלה, המעלה היה קצת מבולגן בגלל זרימה שהיתה שם לא מזמן, עברנו אותו בצורה יפה כל הרכבים והמשכנו בדרכינו לכיוון מצוק ההעתקים. את ארוחת הבוקר עשינו במצפה נחליאלי, פרשנו רשת צל ונהנינו ממזג אויר יותר ממדהים, רוח נעימה בצל ונוף יוצא מן הכלל ליוו אותנו בארוחת הבוקר המשביעה שאכלנו. אודי ואני העברנו מבטים דואגים, אנחנו רק במצפה נחליאלי, השעה כבר 13:30 ויש לנו להגיע עד לראש מעלה יאיר, דרך לא קצרה בעליל...
מתקפלים ומתחילים בתזוזה לחוצה מדבר יהודה הקלאסי כאשר במעבר ערוגות באחת מהמנוחות הקצרות כבר ירדה השמש והחושך התחיל להתקרב. המשכנו בדרכינו ואז פתאום נשמע בקשר "פנצ'ר", לשי היה פנצ'ר, חוזרים לאחור. שי צבת את הצמיג וקיבל פנצ'ר בשני מקומות, ערכת התולעים נשלפה ולאחר מילוי החורים, ממשיכים בדרכינו בעלטה גמורה. הנסיעה בחושך היתה יותר ממדהימה (לטעמי כמובן) והחלטנו בסוף לא להמשיך למעלה יאיר, אלא לעצור בבריכת הצפירה. הגענו מותשים מיום ארוך מאוד ורעבים...
ארוחת הערב כללה בשרים על האש, צ'יפס סלטים וקומבינות טחינה שונות, לאחר ישיבה קצרה ליד המדורה העייפות הכריעה אותנו והחברה פרשו לאוהליהם, הפעם ישנתי קרוב מאוד לנגריות שעמלו קשה על הארונות ועבר עלי לילה לא שקט... :) בוקר טוב, מתעוררים לבוקר במדבר, התארגנות קצרה קפה עוגיות וכל מה שצריך להתעוררות. שי נוסע לערד לנסות לתקן את הפנצ'ר ולקנות עוד שמן לדיפרנציאל ואנחנו נוסעים לעשות את המסלול ממצדה דרך נחל קנאים, רחף, פרסה ועד לצוק תמרור כשבדרך אנו מונסים בקשר למצוא הסברים מקוריים לשמות הנחלים בקשר. זה המקום להזכיר שהקשר הוא דבר הכרחי בטיול ארוך כזה והיה חלק חשוב להצלחת הטיול, הן מבחינה מנהלתית והן מבחינת האווירה הטובה בנסיעה. כמובן שאי אפשר במסלול הזה ללא עצירה בעץ השיטה המפורסם שעל נחל יעלים (הוא לא היה תפוס...).
אנחנו נפגשים עם שי ליד הכניסה לצוק תמרור וממשיכים בדרכינו לכיוון נחל חימר המדהים ביופיו, התיקון שבוצע ברכבו של שי היה רק הכנסת פנימית, תיקון קצת הזוי כאשר מדובר בחתך בדופן, כמובן שזה לא החזיק מעמד והפנימית נצבטה ע"י הצמיג. בנוסף גילינו שהפנצ'ר-מאכר ה"מוצלח" הרס שתי 
הברגות ושני גוז'ונים נשברו בזמן הנסיון לפרק את הגלגל ולהחליפו עם הספייר. בזמן החלפת הגלגל מתארגנים גם לארוחת בוקר זריזה של חביתות, גבינות ועוד. לאחר הערכת מצב שי מחליט כי הוא ממשיך במצב הנוכחי הלאה עד הסוף. אצלי גיליתי נזילה קטנה ממחזיר שמן בסרן הקידמי, בדיקה קצרה (לאחר מלחמה ארוכה עם בורג המילוי) מעלה שלא חסר לי שמן ואין בעיה. 
לאחר העצירה אנו ממשיכים לכיוון הר קומות, המסוע, מעבר צורים וגבי 
פרס ומשם ליציאה אל הכביש, לפני היציאה לכביש שגיא מגלה ששבר את המאיה (עלה ראשי) הקדמית בסמוראי, אלתרנו חבק שיתפוס את הקפיצים וקשרנו את הסרן עם מותחן לאחת מקורות הרוחב (סוג של מוט רדיוס), מה שהביא אותי למסקנה שאני צריך להצטייד בחבק כזה שיהיה איתי קבוע. ירדנו לתדלוק קצר בצומת הערבה ומשם חזרנו לכניסה למכתש הקטן כדי לעשות את נחל צין בחושך, חוויה בפני עצמה! פגשנו שם קבוצה שאיבדה את דרכה ועזרנו לה להתאפס.הגענו בסוף ליד נחל חצבה ושם עצרנו ללילה הלפני אחרון לארוחת ערב שכללה ספגטי בולונז שנאור דאג להכין, לא לפני ששי החליט לתרום שתי חבילות ספגטי לטבע בזמן שפיכת המים... כולם ליקקו את השפתיים, הדלקנו מדורה קטנה אבל כולם פרשו ללינה מותשים, הפעם החלטתי לא לישון בתוך העיגול אלא להתרחק מהנגריות המקומיות :) , ישנתי כמו מת... הבוקר הגיע, ההתעוררות בנוהל שכבר היה מוכר לכולם, שגיא פרש בבוקר לאחר שהחליף את רצועת המותחן לרצועה קצת יותר רצינית לאחר שהקודמת נקרעה. נשארנו ארבעה רכבים במטרה שהארבעה האלה גם יגיעו לאילת!
התחלנו בתנועה לכיוון נחל חצבה ומשם לשלוחת צלמון לכיוון מעלה מרזבה, עבודת בניה וכיוון היו נדרשים ע"מ לרדת בבטחה את המעלה הקצר והמפחיד בשיפועיו, הירידה עברה בצורה חלקה ללא דרמות מיותרות והמשכנו בדרכינו לכיוון נקרות ויציאה מספיר לכיוון תחנת דלק לתדלוק. לאחר התדלוק התקדמנו למואה ע"מ לערוך את ארוחת הבראנץ' מתחת לזוג העצים המקומי והשמים המדהימים שהיו לנו. שקשוקה וחביתות מוזרות מילאו את בטננו לפני שהמשכנו למעלה עשוש.
הגענו למעלה עשוש, המעלה נראה כתמיד, אבל מסתבר שאת המדרגות והמחפורות שנוצרו הסתירה כמות פודרה נכבדת, אודי קצת התקשה לעלות אבל לבסוף עלה, אני עליתי אחריו, שתי נעילות והגלגלים מסתחררים במקומם על המדרגה הראשונה, כנראה שלמיקי תומפסון לחץ של 20 זה לא מספיק נמוך, טיפה תנופה ועולה טיפה באגרסיביות שאני לא כל כך אוהב אבל עולה, מתיישר למעלה עם האף והכננת לכיוון המעלה. שי מנסה לעלות פעמיים ומגיע להזדקרות לא נעימה, החלטנו למשוך את הרכב הפצוע שלו כדי שלא יסיים את מסע החוצה בעשוש, אני מושך אותו עם הכננת כאשר נאור עם הג'ימני בדילוגים קלילים ביותר פשוט עולה אחריו, כאילו לא היה מעלה...
משם אנחנו ממשיכים בנחל צופר לכיוון נחל זעף, נחל ברק ונוחתים לנחל פארן הרחב כדי לנסוע עם השמש מול העיניים, אפילו הספקנו לצלם את האור הזהוב משתקף בענני האבק של הרכבים שלפנינו. את נחל ציחור כבר עשינו לאחר שקיעת השמש, אבל האור שהקירות קיבלו היה מדהים והיווה תפאורה יפייפיה לסיומו של יום. המשכנו בנחל ציחור בואכה שמורת הנחלים הגדולה כבר לפני חשיכה, חתכנו לנחל חיון והמשכנו לנחל צניפים עד לחניון הלילה בשער צניפים. הגענו לתובנה שצניפים הן חיות לילה שעוברות בשער צניפים ע"מ לשתות מים בגב צניפים, הצניפים לא נמצאים בקיץ אלא רק בחורף שכשהגב מלא... :) :) :) אפילו כמעט האמינו לנו...
לילה אחרון, לא מאמינים שזהו, עוד מעט זה נגמר, אני אישית מרגיש שחסרים לי עוד מספר לילות כאלה ע"מ שאשבע מהטיול כמו שצריך. מוציאים את "שאריות" האוכל, כמות נכבדה של שניצלים שחלקם לא שרד, ירקות תבלינים ורטבים, אודי מנצח על מוקפץ ממה שנשאר, כמובן שהוא דואג לחלק ללא בצל בשבילי, יוצא נהדר, השניצלים שחן דאג להם יוצאים מצוין, שי מכין פירה שיוצא לא רע בכלל, נאור דואג לפלפלים על האש בתוספות מיוחדות. כמו ששמתם לב, אוכל לא היה חסר. העברנו את הערב סביב המדורה כמו שצריך במדבר, מזג האויר היה פנטסטי, אולי טיפה קריר, אבל נהדר לשינה. בוקר אחרון בשטח, שי ממלא שמן, חוטפים משהו לפני הנסיעה וממשיכים בדרכינו לאילת, בדרך מבקרים בגב צניפים היבש, אבל המקום היפה משאיר רושם תמיד, בייחוד לאור העובדה שמדובר במקום ששונה כל כך מהנוף המקומי. משם ממשיכים לכביש מול עבדה, עוקפים את עובדה ונכנסים לשטח לכיוון נחל מילחן ונחל מתק (שינוי של הרגע האחרון). מנחל מתק עולים להר ברך להיות עדים לנוף אלוהי עוצר נשימה, אשר לשמחתנו גובה בתאורה צלולה ונעימה ללא אובך.
לאחר שנהנינו מהנוף הכנו את ארוחת הבוקר האחרונה שכללה גבינות, חביתות, ירקות ועוד. את שאריות האוכל קברנו באיזור בשביל הצניפים...
מהר ברך ירדנו לכיוון שמורת מסיב אילת בדרך מפרקת עצמות, מי שלא הרגיש הדורים כאלה, לא הרגיש הדורים בחייו, כל הברגים ששרדו את הטיול איימו להתפרק במספר קילומטרים האלה, חצינו בסיס בהתהוותו ונכנסנו לנחל בטמים, ששם נשמנו לרווחה לאחר שנוכחנו שהרכבים נשארו שלמים אחרי הזעזוע של הדרך מהר ברך.
עשינו את המסלול הקלאסי של נחל עתק, נחל רחם, נהנינו מהנוף המדהים באצבע אלוהים ובנחלים, נוף שנצבע בגוונים כתמתמים של שמש אחר צהריים עד לבאר אורה. בהרגשה של סוף נסענו לאורך צוקי עברונה וירדנו לכביש הערבה בנחל עברונה. ע"מ שנספיק לקנח את חוצה ישראל בטבילה בים האדום, נסענו על הכביש עד לחופיה הדרומיים של אילת, לטבילה מרעננת במימיו הקרים של הים האדום, לא לפני שהסתדרנו לתמונה קבוצתית עם החולצות שאודי דאג להכין. לאחר ייבוש קצר הגענו למלון דליה כדי להירגע, לנוח ולצפות בחזרתו של גלעד שליט לביתו. המסע הושלם בצורה כמעט מושלמת, חוויות היו, תקלות היו, אוכל היה (ועוד איך) הרגשתי שכל העסק היה קצר מידי, אבל, כמו כל דבר טוב, גם זה בא לסופו תוך כדי שזה משאיר טעם של עוד, עד לפעם הבאה.
כמובן תודה ענקית לאודי על הארגון, התכנון, ההובלה והנחישות. תודה לכל המשתתפים שכל אחד תרם בחלקו לחוויות המסע המדהים, שכל מי ששאל אותי איך היה, המילה הראשונה שלי הייתה וואו אחד גדול.
משתתפים:
טרופר בנזין ארוך: אודי, גל וחן
טרופר בנזין קצר: שי ושמוליק
ג'ימני: נאור ואיריס
לנדקרוזר 73: אלרואי ורפי
סמוראי ארוך פתוח: שגיא וניצן
טרופר ארוך בנזין: אפי
ויטארה קצרה פתוחה: אמיר וורד
סופה: אבי ורינה אורחים ליום אחד
כמו כמעט בכל חול מועד, גם בפסח הנוכחי יצאנו לנקות את הראש בנגב לארבעה ימים. המטרה היתה להירגע במדבר הקטנטן שלנו ולברוח מהמולת החג, המסלולים והעבירויות לא היו בראש מעיינינו, כמובן לא היינו מתנגדים למעלה כזה או אחר על הדרך. מזג האויר האיר לנו פנים וקיבלנו ימים מדהימים לטיול, למעט היום הראשון שהיה קצת חם, אבל היה יום טיול קצר.
ישבנו וקשקשנו שם עד שנגמר לנו הצל הטבעי מהקיר של הנחל וזה היה הסימן להתחיל להתקפל. נסענו על השביל הירוק והמשכנו ממנו ישירות לכביש הערבה. עלינו על כביש הערבה לכיוון תחנת הדלק בעין יהב לתדלוק, חידוש מלאי הקולה והקרח, שם פגשנו עוד מספר קבוצות שטיילו באיזור, חלקם הכרנו והיתה פגישה נעימה. לאחר האתנחתא הקצרה בתחנת הדלק נכנסנו לנחל נקרות בשעות אחר הצהריים, שבהן האור שנשפך על הנחל היה פשוט מדהים והפך את הנסיעה למעניינת.
