כמו כמעט בכל חול מועד, גם בפסח הנוכחי יצאנו לנקות את הראש בנגב לארבעה ימים. המטרה היתה להירגע במדבר הקטנטן שלנו ולברוח מהמולת החג, המסלולים והעבירויות לא היו בראש מעיינינו, כמובן לא היינו מתנגדים למעלה כזה או אחר על הדרך. מזג האויר האיר לנו פנים וקיבלנו ימים מדהימים לטיול, למעט היום הראשון שהיה קצת חם, אבל היה יום טיול קצר.היציאה היתה ביום ראשון, יציאה קצת מאוחרת בניחותא מאיזור המרכז דרומה, כאשר אנחנו נוטשים בשמחה את כל הפקקים האדירים של מרכז הארץ וצפונה. בהתחלה היינו שלושה רכבים. הגענו לשטח בשעות הצהריים, כאשר התכנון היה להנות מנוף מכתש רמון. יציאה ממצפה רמון ונסיעה על שפת המכתש, נסיעה קצרה יחסית במסלול הממוקם גבוה מעל שפת הים, בדיוק התאים ליום הראשון הקצר והחם, לכל מי שמחפש את המעלה הקצר עם ההצלבות באמצע המסלול הזה, תשכחו ממנו, הוא פשוט יושר לגמרי במסגרת "יישור הנגב" המצער מאוד (נ.ב. אפילו המדרגונת בנוח נעלמה לחלוטין).
בראש מעלה נוח נתקלנו באחד הפקחים, בחור נחמד מאוד קצת קשקשנו, עד שהוא התפנה לעזור למישהו שנתקע עם סופה בתחילתו של המסלול לדארב א-סולטאן. נסענו אחריו וניסינו גם לעזור, לא כל כך הצלחנו (בעיה באחד החיישנים?). בסוף דוביד עם הגראנד צירוקי העניק לו משיכה עד לחניון בארות. מחניון בארות נסענו להתמקם בחניון ארדון להעביר את הלילה הראשון. הארוחה היתה בשרים על האש כיד המלך וסלט תפוחי האדמה המצוין מעשה ידיה של יהודית, החניון עצמו היה קצת רועש ומלא, אני רק חושב איך היה חניון בארות באותו ערב, מסתבר שלא רק אנחנו טיילנו באיזור...
הולכים לישון וקמים למחרת לבוקר בהיר, מתארגנים שותים את הקפה עם עוגיות פסח ונוסעים לחניון בארות לפנות את הזבל, מי שרצה גם ביקר במקלחת להתרעננות נוספת. משם פנינו לכיוון מעלה נוח (שהיה יותר מידי נוח) ולמסלול של דארב א-סולטאן, מסלול חביב בעל נוף מדברי מדהים. המעברים היו חביבים אך לא היוו אתגר לרכבים שלנו.
סטינו לכיוון עין אום צאלח כדי למצוא מקום גבוה ומאוורר לארוחת הבוקר, כדאי לקחת בחשבון שבמסלול הזה אין עצים כך שציליה הינה דבר חשוב אם רוצים עצירות במסלול הזה. פרסנו את הציליה והתחלנו להכין את ארוחת הבוקר שכללה ביצים, ירקות, מצות, גבינות ועוד.לאחר הפסקה ארוכה התקפלנו והמשכנו בדרכינו.
פגשנו את עמרם הפקח הניצחי בפיצול שבילים מרזבה\נחל חווה, קשקשנו מעט ופנינו לכיוון נחל חווה. בדרך פגשנו שיירה ארוכה של ג'יפים שכללה סנטה פה וקומפס אחד, מסתבר שהם היו בכיוון מעלה מרזבה בירידה, לא נראה שהם היו מודעים לבעיתיות של המקום, שכן, נראה שחידשתי להם כאשר סיפרתי להם על המעלה ועל אופיו...
המשכנו בדרכינו בנחל חווה, חצינו את המפעלים והגענו לחניון הלילה בכניסה לנחל צין. בחניון הזה הצטרפו אלינו עוד שני רכבים כדי להשלים לחמישה. זמנה של ארוחת הערב הגיע, אך עם הארוחה הגיעה גם אורחת לא קרואה, רוח עזה שהעיפה חול ואת כל הדברים (בדיעבד הסתבר שהרוח הצילה אותנו ממתקפת יתושים). הארוחה כללה אורז, שניצלים שנעשו במקום (הגזיות שמרו על האש בזכות מגיני רוח מאיביי), סלטים ונסיון שכשל להכין משהו שנראה כמו מעורב על פלטת מתכת, התוצאה היתה כמעט בלתי אכילה... :)
יושבים סביב המדורה, מספרים סיפורים ובדיחות ומתקפלים לישון, בשלב מסוים הרוח שככה, אך כל מי שיצא מהאוהל לעשות דברים חיוניים, קיבל "מתנות" מהיתושים המקומיים...
בוקר שלישי, מתעוררים בניחותא, יהודית מגלה שהעין תפחה למימדים עצומים כתוצאה מיתוש מקומי, קפה עוגיות ומתקפלים ליום השלישי. נוסעים על הכביש לכיוון חצבה ופונים על הכביש בשלב כלשהו דרומה לכיוון ציר המעיינות, לאחר התברברות קצרצרה (אבל מאוד מעניינת) הגענו לעין זך ומישם לשביל השחור.
מציר המעיינות אנו פונים למסלול ירוק לכיוון נחל מסור, שם אנחנו משאירים את הרכבים וממשיכים במסלול רגלי הכולל הליכה במפלי הנחל ולאחר מיכן טיפוס על הר מסור והליכה על סכין הר מסור, הנוף שנגלה מהר מסור מדהים ביופיו לכל הכיוונים וזה היה הפיצוי על העליה המפרכת לפסגה. מסלול ההליכה היה מדהים, מעניין, מאתגר בעיקר באיזור הסכין של הר מסור, מומלץ ביותר. אנחנו עשינו את המסלול הפוך, פחדתי שאם נתחיל מהעליה להר מסור חלק מהחבר'ה עלולים לנשור, מעניין לעשות את המסלול הזה אחרי גשם רציני באיזור, מה שאין כל כך הרבה, כי אז ההליכה בתוך הנחל הופכת להיות מעניינת ורטובה יותר.
התארגנו לארוחת צהריים שכללה שקשוקות טעימות מאוד (אין על הרוטב של יהודית...) ולביבות כשרות לפסח מעשה ידיה של איריס, שהשתלבו מצוין עם השקשוקות, כמובן שהארוחה היתה מבוססת על כמות עצומה של ביצים, כנראה שביצים ופסח הולכים טוב מאוד (למדנו את זה כבר בפסחים קודמים)...
ישבנו וקשקשנו שם עד שנגמר לנו הצל הטבעי מהקיר של הנחל וזה היה הסימן להתחיל להתקפל. נסענו על השביל הירוק והמשכנו ממנו ישירות לכביש הערבה. עלינו על כביש הערבה לכיוון תחנת הדלק בעין יהב לתדלוק, חידוש מלאי הקולה והקרח, שם פגשנו עוד מספר קבוצות שטיילו באיזור, חלקם הכרנו והיתה פגישה נעימה. לאחר האתנחתא הקצרה בתחנת הדלק נכנסנו לנחל נקרות בשעות אחר הצהריים, שבהן האור שנשפך על הנחל היה פשוט מדהים והפך את הנסיעה למעניינת.
התמקמנו בחניון הלילה בהר משא ללילה האחרון שלנו, החניון היה רגוע עם מספר קטן של מטיילים יחסית. התחלנו את ארוחת הערב שכללה רק בשרים על האש ללא תוספות מיותרות, על המנגל ניצח אלי, אכלנו כל כך הרבה בשר, שכאשר הגיעה בחורה מקבוצה שכנה והציעה לנו בשרים שנשארו להם, פשוט לא יכולנו שלא לצחוק בקול (כמובן שהודינו לה). היה לילה צלול ומרובה כוכבים, כמו שהנגב יודע להציע. העברנו את הערב בישיבה סביב מדורה צנועה, ירדן הוציא את הגיטרה והנעים לנו את הישיבה בשירים ידועים ובשירים מתוצרת עצמית, הרוח החזקה שהחלה פתאום גירשה אותנו לאוהלים לשינה של הלילה האחרון.
תקוותינו התגשמו, העץ היה פנוי ואנחנו התמקמנו לארוחת הבראנץ' האחרונה, שוב על הארוחה ניצחו הביצים שהפכו להיות לביבות ומצה-ברייט, בתוספת ירקות וגבינות היתה ארוחה דשנה ומזינה. הארכנו במנוחה תחת העץ, כאילו לא רצינו שהטיול הזה יסתיים, אבל בשלב כלשהו כבר לא היתה ברירה והיינו חייבים לקום מהרביצה הארוכה.
המשכנו מישם לכיוון הר כיפה, דרך מעלה הר כיפה, מעלה נחמד שאפילו גרם לאחד הרכבים לפרפר :) . הנוף מהר כיפה היה יפה כתמיד, קינחנו באבטיח קר ראשון לעונה וזה היה אקורד סיום מצוין לטיול פסח מוצלח מאוד. משם המראנו צפונה להמשיך את החג בבית, לאחר ארבעה ימים של ניקוי ראש עם טעם של עוד עד לטיול הבא...
משתתפים בטיול:
ג'יפ גראנד צ'ירוקי: דוביד, יהודית, טל, זיו והכלב פאקו.
איסוזו טרופר: דרור, ניבה, עמית והכלבה אנה.
טויוטה היילקס ישן: ערן, איריס, מאור ונוגה.
טויוטה היילקס חדש: אלי וירדן.
טויוטה לנדקרוזר 73: אלרואי (אנוכי...) והמצלמה...
